בבית הזה גרה ברכה לוינסון ז"ל.
ברכה הגיעה לניר עוז ב-1966 ביחד עם חברת הנוער רננים, מקיבוץ עין השופט. הם התאחדו לגרעין מירן בניר עוז והתגייסו ביחד לנח"ל.
לברכה היו שתי בנות שגידלה לבד, ושמונה נכדים ונכדות, והם היו כל עולמה. היה לה קשר קרוב ומיוחד מאוד עם הנכדים, היא אהבה ללא תנאי את בנותיה ונכדיה והייתה אמא וסבתא מסורה שהשקיעה את כולה במשפחה. הבנות והנכדים אהבו מאוד את הביקורים בקיבוץ, הנכדים היו מבלים את כל החופשות בקיבוץ ונהפכו להיות חברים של ילדי הקיבוץ.
ברכה הייתה אישה צנועה ונדיבה, אהובה על כל סובביה, והייתה אוזן קשבת לאנשים רבים ולמשפחתה. היא עבדה שנים רבות בחינוך ובמתפרת הקיבוץ. בשנים האחרונות ניהלה את ענף ההלבשה שכלל את הקומונה, מכבסה ומתפרה.
התחביב הגדול שלה היה טיפול וטיפוח הגינה שלה, בה התגאתה ואת תמונותיה אהבה לשלוח למשפחה.
ברכה נרצחה באכזריות בידי מחבלי הנוח'בה בשבת, 7.10.23, במהלך מתקפת הטרור על קיבוץ ניר עוז. היא נרצחה בשעה 6:57, דקות מעטות לאחר ששוחחה עם בנותיה בטלפון, כשבקיבוץ עוד לא ידעו שיש מחבלים. בדקות שבהן נרצחה לא היו אזעקות, ולכן לא שהתה בממ"ד, ונרצחה בסלון ביתה. המחבלים העלו סרטון של הרצח לקיר הפייסבוק שלה וכך נחשפה משפחתה לאסון הנורא מיד עם התרחשותו. מאוחר יותר המחבלים שרפו את ביתה ביחד עם גופתה, ותהליך הזיהוי ארך כשלושה שבועות.
ברכה נקברה בקיבוץ ניר עוז, שהיה המקום האהוב עליה. מעל הקבר הושאר מקום לגינה קטנה לזכר אהבתה הגדולה לטיפול בגינתה וטיפוחה.
הנדנדה, שהייתה מזוהה מאוד עם מרפסת ביתה ועליה היו יושבים נכדיה בכל ביקור, הועברה לצד קברה ונהפכה למקום ישיבה של משפחה וחברים שמגיעים לשם.
משפחתה נאבקת עד היום בבירוקרטיות כדי שמדינת ישראל תכיר בבני המשפחה כנפגעי פעולות איבה, כיוון שצפו ברצח בחשבון הפייסבוק של ברכה.
אמא, סבתא, אהובת לבנו, את כל כך חסרה. נאהב ונזכור אותך לנצח.
