כאן גרה
גאולה זילברמן הגיעה לניר עוז עם גרעין "שומדי" (1976). זהו הבית שבו חייתה כ – 40 שנה עם משפחתה – בעלה אז ובתה היחידה. עוד לפני הלינה המשפחתית, תחמו אזור בבית ללינה עבור הבת, שלא הסתגלה ללינה המשותפת שהייתה נהוגה אז. מחיצת העץ הסבוכה שתחמה את אזור הלינה יצאה בהמשך למרפסת, כמבואה לדלת הבית. במרפסת הקדמית עמדה נטועה בבטון יצוק נדנדת ברזל, עבודת רתכות עצמאית של משה זילברמן, בעלה אז. הנדנדה הוסרה למשמרת וזיכרון עד להצבתה במקום החדש. לאורך השנים היה לגאולה חלק פעיל בתפקידים שונים בקיבוץ, בהנהלת החשבונות וכרכזת תרבות, וב-25 השנים האחרונות היא עבדה כעובדת סוציאלית לסדרי דין במועצה האזורית אשכול וכמטפלת בת.ל.מ בבאר שבע, ומרבה בנסיעות בין ניר עוז לבין קיבוץ חצרים, שם מתגורר בן זוגה. השנה גאולה פרשה לגמלאות מעבודתה כעו"ס, במחלקת הרווחה באשכול וממשיכה כמטפלת ריגשית בקליניקה של ת.ל.מ. בב"ש.
7.10
ב-5.10.23 הגיעו בתה ההרה של גאולה, ירדן זילברמן, בן זוגה ובנם בן השלוש לביקור בכוונה להישאר לחג, אך בהחלטה של רגע החליטו לשנות תוכניות ושבו לביתם. מסיבה זאת החליטה גאולה לנסוע גם היא ולבלות את ערב החג בחצרים, וכך ניצלה. בשל המלחמה שנפתחה בצפון, העדיפה הבת לשהות במקום בטוח יותר ושם, בקפריסין, גם נולדה הנכדה, השנה זכתה גאולה לנכד שלישי.
עם התיעוד הראשון שהגיע לאחר הטבח למדנו כי לבית הריק פרצו מחבלים והשליכו רימוני הלם, ואלה גרמו לקריסת קיר הכניסה. קירות הבית מספרים על הרסס שניתז, וההרס הרב לימד על הביזה הנוראה. ובעיקר-בעיקר הבית מסגיר סיפור של נס עבור גאולה ומשפחתה, שלולא שינוי מקרי בתוכניות, גורלה של גאולה היה דומה לגורלם של רבים אחרים מהקיבוץ שנחטפו ונרצחו נראה שגורלו של הבית נגזר להריסה, בשל ההרס הפנימי הגדול ובשל הבתים הצמודים שמצדיו, שנשרפו כליל.
מה קרה מאז
מאז טבח "השבת השחורה" עברה גאולה להתגורר בחצרים כתושבת, יחד עם בן זוגה. אבי בתה, משה זילברמן, נפטר עקב הידרדרות נפשית וגופנית קשה, כתוצאה מהטראומה של מאורעות אותו היום. גאולה, פרשה לגמלאות ממחלקת הרווחה במועצה האזורית אשכול וממשיכה לעבוד כמטפלת ריגשית עם נפגעי איבה וטראומה. ובעיקר גאה להיות סבתא ל-3 נכדים.
