כאן גרו
בבית זה התגוררה משפחת יעקב. בבית הזה גדלו שיר, אור ויגיל יעקב, יחד עם אמם, רננה.
רננה, שגדלה והתחנכה בניר עוז, הייתה דמות מרכזית בחיי הקיבוץ. היא הייתה מעורבת באופן פעיל בניהולו של הקיבוץ והייתה מזכירת הקיבוץ פעמיים, וכן ריכזה את ועדת התכנון של הקיבוץ עד 6.10.23.
7.10
בבוקר השבת השחורה הייתה רננה בקיבוץ סופה, השוכן גם הוא על גבול רצועת עזה, והותקף במקביל לניר עוז.
בבית שהו באותו בוקר אור, אז בן 16, ויגיל, בן 12. בשעה 9:36 הם דיווחו לרננה בטלפון כי הם שומעים את המחבלים נכנסים אל הבית דרך הדלת האחורית, שאותה ניפצו. כמה דקות לאחר מכן נחטפו יגיל ואור בנפרד.
במקביל, בביתם של בני הזוג מירב טל ויאיר יעקב – אביהם של שיר, אור ויגיל – המחבלים ירו בדלת הממ"ד, ויאיר נפגע קשות בעורק ראשי ברגלו. המחבלים פוצצו מטען כדי להיכנס, ומהדף הפיצוץ נפרצה הדלת. מירב ויאיר העמידו פני מתים, אך המחבלים הכריחו אותם לצאת וחטפו גם אותם, בנפרד זה מזה. מירב נלקחה ושהתה בשבי 53 ימים, יאיר ז"ל נרצח מחוץ לביתו, ככל הנראה בניסיון לברוח.
יגיל נלקח בידי אזרח על גבי אופניים חשמליים ונמסר בהמשך אותו היום לארגון הג'יהאד האסלאמי. הוא הוחזק בבתים פרטיים לבדו במשך 50 ימים, וביומיים האחרונים לפני שחרורו הועבר ל"בית החולים" נאצר להתאחד עם חטופים וחטופות אחרים טרם שחרורם – שם גם פגש את מירב.
אור נחטף בידי מחבלי נוח'בה מהחמאס והוחזק במנהרות, יחד עם חטופים וחטופות אחרים מניר עוז. הוא הועבר בין בתים ומנהרות במשך 52 יום.
מה קרה מאז
ביום ה-52, ב-27.11.23, לאחר מאבק חובק עולם לשחרורם, יגיל ואור נפגשו במיניבוס של הצלב האדום והגיעו בחזרה אל חיק אמם רננה ואחותם הגדולה שיר.
גופתו של יאיר הוחזקה בידי החמאס במשך 614 ימים. הוא הושב במבצע חילוץ צבאי יחד עם אביבי אצילי ז"ל, והובא לקבורה בניר עוז ב-20.6.25. בן 59 היה בהירצחו. יהי זכרו ברוך.
