כאן גרו
זהו ביתנו, זיו שלו (37), ברק מורג (39), גאיה מורג שלו (9) ואיתמר מורג שלו (6). גרנו בבית הזה במשך שמונה שנים, נכנסנו אליו שבוע לפני שגאיה שלנו נולדה. אני זיו, בת הקיבוץ, וברק הוא יבוא אישי מבאר שבע. חיינו בבית זה בשמחה ובצניעות וידענו שהחיים שלנו טובים, גן עדן למשפחה, לצד סבא וסבתא, למעט סבבי הלחימה שבהם נהגנו לצאת מהקיבוץ במהרה ולחזור כששקט.
7.10
בבוקר 7.10 היינו כולנו בבית. ב"צבע אדום" הראשון נכנסנו לממ"ד, שהיה חדר הילדים. היינו בקשר עם בני משפחה וחברים באמצעות קבוצות הווטסאפ וניסינו להזעיק עזרה במהלך כל היום.
בשעה 10:07 נכנסו מחבלים בפעם הראשונה לביתנו, הפכו את הבית וניסו לפרוץ את הממ"ד. למזלנו, היה לנו בריח פנימי שהותקן לפני כמה שנים והם לא הצליחו לפרוץ אותו. אחרי כן הם ניסו לאיים, בעברית ובאנגלית מצוינות, "תפתחו את הדלת, אם תפתחו לא נהרוג אתכם, אם לא תפתחו נפוצץ את הדלת". התלבטנו, והחלטנו לא להגיב.
אחרי דין ודברים ביניהם הם יצאו. אחרי עשרים דקות הם חזרו, הסתובבו בבית, ואז שמענו ששופכים נוזלים, הבית הוצת. הממ"ד התמלא במהירות בעשן. שכבנו על הרצפה עם הפנים מכוסות בבדים, עשינו פיפי על שמיכה ושמנו על סף הדלת למניעת כניסת עשן. אחרי זמן קצר הילדים התחילו להרגיש לא טוב, הקיאו כמה פעמים והחלו להירדם. בשלב זה קיימנו התייעצות באמצעות אחי עם אסף הרופא וקיבלנו הנחיה לחמצן דחוף. היינו בצומת, להחליט אם להסתכן ולפתוח חלון או להישאר בטוחים יותר בממ"ד סגור ולקחת סיכון לגבי מצב הילדים. החלטנו, פתחנו קצת חלון, ברק הוקרב ושמר על החלון. היינו ככה במשך שלוש שעות. קצת לפני שתיים בצהריים ברק שמע צעדים וטרק את החלון, ולאחר דינמיקה מפחידה על החלון הובן שאלו היו חיילים עם חבר כיתת הכוננות, והם אמרו לנו לסגור חלון ולחכות. לאחר שעה הגיע כוח אחר וחילץ אותנו מהחלון. גאיה הייתה במצב לא טוב, הקיאה ולא עמדה על הרגליים, היא עברה הערכה של פרמדיק שהיה בכוח. אחרי שתי דקות על השביל פינו אותנו עם משפחה נוספת שיצאה מביתה לחמ"ל הקיבוץ, יחפים ובפיג'מות שעל גופנו בלבד.
מה קרה מאז
איבדנו באותה השבת את אבי, דוד שלו ז"ל, ואת אחי, טל שלו ז"ל, שכנים, חברים טובים, חברי קהילה, בית וחיים שלמים שחיינו במקום הכי יפה שיש.
אנחנו גרים היום בכרמי גת עם הקהילה ועם אמא של זיו שניצלה בזכות זה ששהתה בחו"ל באותו היום.
זוכרים בליבנו ובנשמתנו את אלה שאינם ומחכים לחזרת כל החטופים, עד החטוף האחרון! כולנו אחד.
