כאן גרו
סיפורם של נורית (79) ועמירם (85) קופר, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, הוא סיפור של אהבה, חזון ומסירות אין-קץ לקהילה ולמשפחה. יותר משישים שנים חיו בניר עוז, והוא היה עבורם לא רק מקום מגורים אלא גם שליחות וייעוד. יחד הקימו משפחה לתפארת, ונהנו לבלות עם ילדיהם ונכדיהם בטיולים בקלנועית, בבילוי בבריכה, בשדות הקיבוץ ובגינת הירק הקהילתית.
עמירם היה איש חזון ויצירה – כותב, מלחין ומוציא לאור של שלושה ספרי שירה שהביעו את אהבתו לטבע, לחקלאות ולחיי הקיבוץ. הוא שירת בתפקידים מרכזיים בקיבוץ ובאזור, בהם מרכז משק, מנהל מפעל נירלט ומנהל הכספים של יישובי חבל מעון. נורית תרמה את כישרונה ומסירותה לחינוך ולאחר מכן לניהול החשבונות במפעל הקיבוצי.
7.10
ב-7.10.23, במהלך מתקפת הפתע הקטלנית על ישראל, נורית ועמירם נחטפו באכזריות מביתם בקיבוץ ניר עוז בזמן שהסתתרו בממ"ד. הם הובלו למנהרות חמאס בחאן יונס, מרחק קצר מביתם.
מה קרה מאז
לאחר 17 ימי שבי, נורית שוחררה והצליחה להעביר אותות חיים מעמירם ומחברי קהילה נוספים שנחטפו.
עמירם שרד בתנאים בלתי אנושיים במנהרות במשך ארבעה חודשים, אולם ב-3 ביוני 2024 הודיע הצבא למשפחתו כי הוא נהרג בשבי, וגופתו נחטפה והוחזקה בידי ארגון הטרור.
לאחר 755 ימים, ב-30 באוקטובר 2025, הושב קופר לישראל, כאשר הוא החטוף האחרון של ניר עוז שחזר מהשבי. הוא הובא לקבורה באדמת הקיבוץ אותו הקים ועבורו הקדיש את חייו.
הסיפור של נורית ועמירם קופר הוא עדות חיה לכוחם של ערכים כמו אהבה, שייכות ותרומה לקהילה. הוא משקף גם את גודל הטרגדיה שפקדה את תושבי הדרום. מורשתם תישאר לעד בלב הקיבוץ ובזיכרון כל מי שזכה להכירם, מתוך תקווה לימים של שלום וביטחון.
