כאן גרו
בבית הזה חיו ציפה והשי רובין, חברי הקיבוץ, בני 79, שהגיעו לניר עוז מגבעתיים במסגרת גרעין נח"ל.
ציפה היא אמנית חובבת, קרמיקאית ואשת חינוך לגיל הרך ולגיל הנעורים. היא אישה פעילה מאוד בקהילה. אחד מתחביביה הוא יצירה מחפצים שכבר אין בהם צורך, ובשנים האחרונות נהגה לצייר על ממ"דים ברחבי הקיבוץ.
השי היה כלכלן. תפקד כמזכיר הקיבוץ, מרכז משק כמה פעמים, מנהל במשחטת "עופקור" ורכז המחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי, ו-17 שנים ניהל את המפעלים האזוריים "יישובי חבל מעון". במסגרת תפקידו זה מיתג את התוצרת החקלאית של המפעלים והפך אותה למוכרת בכל מטבח כ"דוד משה".
לבני הזוג ארבעה ילדים ו-11 נכדים.
7.10
בשבת השחורה 7.10.23 ציפה והשי ז"ל אירחו בביתם את אחת הנכדות ובעלה. עם הישמע אזעקת צבע אדום, נכנסו הארבעה לממ"ד. הם סגרו את החלון, כיבו את האור ושמרו על שקט. מחבלים נכנסו לבית, ואחד מהם פתח את דלת הממ"ד, ובחסות החושך לא ראה איש, ויצא. השי ישן על אחת המיטות וציפה כיסתה את כולו, כולל את פניו, בשמיכה. מתחת למיטתו היא הסתתרה עם נכדתה, בעוד בעלה של הנכדה מסתתר מאחורי קיר עם אקדח (שוקל אם לירות במחבל שבפתח הממ"ד).
הבית נבזז, הוצת בעודם נמצאים בממ"ד, ונשרף כליל.
שש שעות המתינו הארבעה בממ"ד הסגור. נחנקו מהעשן עד שהחליטו לצאת מהחלון. הנכדה ובעלה הוציאו את ציפה ואת השי, ויחד הסתתרו כולם סמוך לקיר הבית, מאחורי המחסן. מסביבם מחבלים, לצידם קסאם שלא התפוצץ ומעליהם מסק"ר. כך המתינו עוד שעתיים בשמש, עד שהמחבלים עזבו, והצבא הגיע.
מה קרה מאז
בסוף אוגוסט 2024 השי נפטר. ציפה חיה בדיור מוגן ברמת אפעל, ומקווה לשוב לניר עוז כשהקיבוץ ייבנה מחדש.
